🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
יום רביעי הוא, על פי לשון הרב, "יום ההודיה לה'" — יום שבו נברא הדג הרובד באות ד'. בשבת זו, שבת שירה, ביקש הרב לעקוב אחר חוט שמקשר את האות ד' להודיה, מיהודה ודוד ועד מרים הנביאה — ולגלות מדוע דווקא מי שמתרגל להודות ולשיר בעולם הזה, מכין את פיו לשיר גם בעולם הבא.
ביום רביעי, יום ההודיה לה', שוחח הרב עם חברו על כך שהאות ד' תמיד קשורה להודיה. הוא הצביע על סימנים אחדים: השבת שבה קוראים את פרשת בשלח והשירה היא השבת הרביעית בספר שמות (שמות, וארא, בא, בשלח), והשירה נקראת בעליית "רביעי". גם השם "דוד" — המסמל את זמירות ישראל — מכיל את האות ד' פעמיים. ובהפטרת אותה שבת קוראים על דבורה, ששרה לה'. בכל מקום שמופיע המספר ארבע, יש חיוב להודות.
ומקור הדבר: יהודה, שעל שמו "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" נקרא, היה הבן הרביעי — בנה הרביעי של לאה, האישה הרביעית של יעקב. האות ד' שבשמו של יהודה מבטאת את מהותו: הודיה. וממנו, מבנו הרביעי — פרץ — יצא בסופו של דבר דוד המלך, "עמוד ההודיה" לבורא עולם, שספר תהלים כולו יוצא מפיו.
אבל חסר, אמר הרב לחברו, עוד נדבך אחד: מרים הנביאה, שהתורה מגדירה את כל מהותה כשירה לבורא עולם — "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה... וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם" — היכן אצלה מתגלה האות ד'? ביקש הרב מהקדוש ברוך הוא שיראה לו את התשובה, ולא ידע היכן היא מסתתרת.
🕯️ התשובה שבאה בעקבות תפילה
לאחר שביקש הרב מהקדוש ברוך הוא שיראה לו היכן מתגלה האות ד' גם אצל מרים, לא ידע במשך זמן מה כיצד לפתור זאת. ולאחר כמה זמן, ברוך ה', נמצאה התשובה: כפי שהבן הרביעי של יהודה, פרץ, הוא שממנו יצא דוד, כך גם הבן הרביעי של הבן הרביעי — כלומר: הדור הרביעי אחרי יהודה — הוא מרים!
שהרי ליהודה נולד פרץ (הבן הרביעי שלו), לפרץ נולד חצרון, לחצרון נולד כלב, וכלב הוליד — כפי שדורשת הגמרא במסכת סוטה (דף יא ע"ב) — את "הַצּוֹבָה", שהיא מרים עצמה. ומדוע נקראת מרים "הצובה"? מסביר רש"י שמרים הייתה חולה שנים רבות, ומשום כך נמנעו רבים מלשאתה לאישה. אך כלב, שראה מה אחיה הצדיקים — אהרן ומשה — אמר: "רוב בנים דומים לאחי האם", ונשא אותה. הגמרא דורשת: "כל הנושא אישה לשם שמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה" — וכלב, שדאג לבריאותה ולזיווגה, נחשב כאילו הוליד אותה. נמצא אפוא שגם מרים היא, בת הדור הרביעי ליהודה: פרץ, חצרון, כלב, ומרים.
ומדוע באמת קשור המספר ארבע כל כך להודיה? מסביר הרב, על פי דרכו של המהר"ל: אדם שמודה לקדוש ברוך הוא נעשה "כלי קיבול" לאור ה' — וזהו סוד האות ד' שביהודה, שה' כביכול "שורה" עליה. ולביאור נוסף: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באות ה' — "כִּי בְּיָ־הּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו, ד): יו"ד לעולם הבא, ה"א לעולם הזה. ואות ה' עצמה בנויה מן האות ד' ובתוכה האות י' — רמז לכך שגם השראת השכינה בעולם הזה, ה"ה" של "צור עולמים", נבנית מתוך הכלי של הודיה (ד') שבתוכו שוכן אור ה' (י').
כאן, בנקודה זו, נקטעה ההקלטה המקורית של השיעור. השורש שהניח הרב — שאדם שמכין את עצמו בעולם הזה, על ידי הודיה ושירה, להיות "כלי קיבול" לאור ה', הוא-הוא המכין את פיו לשיר גם בעולם הבא — נותר פתוח להמשך ולעיון נוסף.
בעל פה, בהמשך לדברי המהר"ל